[drawattention ID=”2274″]

(מספר רוני קרפל)

זאב פיין

סיפור חייו מתוך ספר הזכרון של תנועת הנוער העובד והלומד

בן דינה ושלמה, נולד ביום כ”ח בסיוון תרע”ט (26.6.1919) בעיר זמושץ’, פולין. בהיותו בן שש, ב-28.7.1925, עלה עם הוריו לארץ. לאחר שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בעפולה, בה השתקעו ההורים כחקלאים, יצא להכשרה בכמה ממשקי העמק. הוא השתייך לתנועת “הנוער העובד”. היה חבר ה”הגנה” מנעוריו ומן הראשונים להתנדב לכל מקום; ובמשך מספר שנים היה חבר הפלמ”ח. למד מכונאות ונהגות ונתקבל כמכונאי בחברת “שחר;” כעבור זמן מועט הצטרף לקואופרטיב והיה אחראי במוסך.

בימי מלחמת-העצמאות השתתף בקרבות ברמת יוחנן, ואדי רושמיה ומשמר העמק מתוך גבורת-נפש ראויה לציון. ביום י”ג בניסן תש”ח (22.4.1948) – יום כיבוש חיפה – נפל זאב בקרב ליד כפר חסידים. אותו יום התקלקלה מכונית-נוסעים של “שחר” והוא נשלח לתקנה יחד עם חברו-לעבודה, שרגא גודס ז”ל. בשובו במכונית בכביש נשר-יגור התנהל שם קרב בין הלגיון הערבי ובין ה”הגנה”. בהשתתפם בקרב זה מצאו את מותם הוא וחברו, כשנשקם בידם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה[mfn]חיה, אשתו[/mfn] ושני ילדים, יצחק ואריאלה.

משמאל – סבתא דינה, שמואל, זאב וסבא שלמו

כשזאב הכיר את חיה הוא עבד במוסך. הם התחתנו ב??. במוסך היו גם עובדים בריטיים שבקשו להיות מוזמנים לחתונה, מכיוון שרצו לחוות חתונה יהודית. אבל זאב וחיה לא רצו בריטיים זרים בחתונה ולכן הכינו שתי הזמנות שונות. אחת לקרוביהם – הזמנה שציינה את זמן החופה, והזמנה אחרת רק לבריטים שציינה את זמן קבלת קהל אחרי החופה. הבריטים כעסו שלא הזדמן להם להשתתף בחופה.

מימן – זאב, יצחק וחיה מימן – זאב, יצחק וחיה – יצחק בן 10 חודשים

יצחק נולד בשנת 1944 ואראלה ב47. זאב וחיה עבדו וחסכו, עד שיכלו לקנות מניה בקואופרטיבים לתחבורה שח”ר[mfn]התאגיד נוצר בדצמבר 1947 מאיחוד של קואופרטיב “חבר” וקואופרטיב “משמר המפרץ” שפעלו באזור חיפה. לאחר קום המדינה הוא התאחד עם אג”ד[/mfn]היום אגד[mfn] היום אגד חברה לתחבורה בע”מ[/mfn] (שירותי חיפה רבתי) שהיתה חברה שיתופית, כך שזאב היה חבר בשח”ר עם זכויות מלאות. כשפרצה מלחמת השחרור ב1948 זאב עבד משרה מלאה כמכונאי של אגד במשך היום, ובלילה התנדב לשרת בהגנה. ביום לפני ערב פסח זאב נשלח ,עם חברו לעבודה, שרגא גודס ז”ל, לחלץ אוטובוס שהתקלקל בכרמל. בדרך חזרה, הם נתקלו בקרב בין הכוחות של קאוקג’י שבא לעזרת הערבים בחיפה לבין הכוחות של ההגנה גדוד 22 שנשלחו לעצור אותם. הם נכנסו לאמצע הקרב, נורו ונהרגו[mfn]מספרת אראלה בתו של זאב[/mfn]. חיה נותרה לבדה עם ילדיה – יצחק בן 4 וחצי ואראלה בת 9 חודשים.

ביום המחרת הערבים ברחו מחיפה. היהודים ניצחו, אבל היו ה24 הרוגים בקרבות. חיה הוזמנה לחדר גדול בבית ברח’ הנביאים, שם היו כל גופות ההרוגים ששכבו במיטות. קרובי משפחה באו לזהות את גופות יקיריהם. מכיון שהיה ערב פסח היו צריכים לקבור את המתים באותו יום. מסע ההלוויה עבר דרך רח’ הרצל, ואחר כך עלו לאוטובוסים לנסוע לבית הקברות ליד טירת הכרמל. בהלוויה השתתפו כל תושבי חיפה באותו זמן, כל מי שיכל. דודה ציפורה סיפרה שהלכה עם חיה בהלוויה ושישבה מאחורי חיה באוטובוס. עדיין היה מסוכן לנסוע דרך מרכז העיר. לא כל הערבים ברחו, ולא היה ברור אם אלה שנשארו ימשיכו להתנכל ליהיודים. אז האוטובוסים טיפסו להר הכרמל וירדו בכביש דרך הים, שעדיין לא היה סלול אל אזור טירת הכרמל[mfn]זכרון של רוני מסיפור של חיה[/mfn].

מקורות